תשתיות עד 120 -נכתב בעקבות התמוטטות הגשר במינסוטה 

התמוטטות של גשר, הכאוס, נפגעים, פצועים, ניצולים, סיקורים נרחבים בטלוויזיה, בעיתונות, דפיקות לב מואצות ואדרנלין. זו היא באירוניה מתומצתת דוגמא נוספת בו העולם עוצר את נשימתו בקרות אסון אזרחי, אסון שמעורבים בו ילדים, ונשים, אירוע שבתת ההכרה של תושב בכפר הגלובלי שלנו, נתפס כמשהו שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו, ביום סגריר או סתם ביום בהיר. כתב מי שהזדרז לכתוב בעיתונות הישראלית, בציניות מן הסתם, שאירוע כזה זוקף את גוום של המהנדסים הישראלים, שיכולים הפעם לאמר – הנה גם אצל "הטובים, העשירים והחזקים" מבנים קורסים, זה לא רק אצלנו במדינתנו הקטנטונת. לא רק אולמי ורסאי, לא רק גשר המכביה. גם בארה"ב הגדולה, המודרנית והגאה, גשרים מתמוטטים. אז האמת היא שגשרים לא מעטים התמוטטו בארה"ב בעשרות השנים האחרונות. ואפנה את הקורא הסקרן והתאב לדעת, ולהתרשם ויזואלית, לאתר מיוחד שהקים Mark Ketchum תחת הכותרת "Bridge Collapse Page" בכתובת http://www.ketchum.org/bridgecollapse.html . האתר מתעד ויזואלית סדרה של התמוטטויות גשרים, מתאר את ההסטוריה ומאפייני ההתמוטטות והסיבות שגרמו לה, לגבי כל גשר, תוך הצגת תמונות מרתקות המתעדות את האנומליות שהגשרים סבלו בתהליך שלקראת ובמהלך הקריסה. מהנדסי גשרים ומהנדסים אזרחיים דנו רבות ועוד ידונו רבות בניתוח התכנון, הקונסטרוקציה, הכשלים התכנוניים ואולי כשלים תחזוקתיים המביאים לכשלים מבניים. זהו לחם חוקם, ונושא שעוסקים בו מספסל האוניברסיטה, דרך סלוני יום שישי, ועד למכוני המחקר המתקדמים בעולם. אני מעונין לקחת את הגשר כמשל ולהתמקד בסוגייה מהותית אחרת. סוגיה שנשמעת בערך כך: " מה אנחנו כציבור וכקהילה צריכים ויכולים לעשות כדי שלנו זה לא יקרה? מרגע שנבנה גשר בדרך הטובה ביותר שהמהנדסים וכל הגורמים המקצועיים ידעו לבצע, איך נוכל להקטין את הסיכון על מנת שלנו זה לא יקרה?" סוגיה זו נקראת בעגת הרחוב, "להיות עם האצבע על הדופק" ובשפה המקצועית של עולם הנדסת התחזוקה, ועולם טכנולוגיות המידע המודרני נקרא " DYAGNOSTIC SURVEYS + ON CONDITION MAINTENANCE. ובעברית – סקרי איבחון, ותחזוקה על פי מצב, או על פי תוצאות הסקרים. אלו מושגים בסיסיים בתוך תפיסה כוללת יותר של LIFE CYCLE MANAGEMENT. - ניהול מחזור חיים. מחזור חיים של תשתית או של ציוד. מחזור חיים של גשר, של כביש, של מבנה הנדסי כלשהוא, של אוניה, של עגורן, של אוטובוס או מטוס. האם הגשר במינסוטה קרס בגלל אופן בנייתו? האם הוא קרס בגלל אי תחזוקה או תחזוקה לקויה? אין תשובות ובטוח שלא במאמר זה נוכל לספקן ואין כוונה חלילה לנחש. אך יש תשובה ועובדה אחת ידועות ושמעוררות קינאה בהתנהלות האמריקאית: מישהו בדק את הגשר הזה בשנים האחרונות. מישהו עשה את ה CONDITION SURVEY. מישהו במסגרת ביקורת תקופתית או מסיבה אחרת שלא קשורה לכשל, אלא להתנהלות נכונה של ניהול מחזור חיים של תשתית קריטית ביצע פעילות יזומה. מישהו כתב דוח שיש בעיות. מישהו אפילו החל לטפל בכך והחלו עבודות תחזוקה. אז אולי זה היה מאוחר מדי. אולי העבודות בוצעו באופן לקוי. מכתבים לגבי הדרוש טיפול ותיקון הוחלפו. ויש כיום שפע של חומר, צילומים ועדויות מלפני התמוטטות הגשר לגבי פעילויות ותהליכים של אבלאוציה הנדסית ותחזוקתית שנעשו בנושא הגשר. לארגון עסקי כגון תאגיד,מפעל, או ארגון כלכלי המקים תשתית לצרכיו התפעוליים, ברור כשמש שיש לנטר, לטפל ולתחזק את הציוד והתשתית להבטחת פעילותו והבטחת אמינותו ובטיחותו. גופים ציבוריים שמפעילים ציוד מכני /הנדסי/ אלקטרוני לפעילותם, כגון אוטובוסים, רכבת גם להם יש מסורת של ציוד שיש לטפל בו ולתחזקו, אם כי השיקולים נוטים בחלקם להיות פחות "אדוקים" בהתייחס לכלכליות. לעומת זאת התובנה שגם נכסים ותשתית הצמודים לקרקע, כגון גשרים ומבנים דורשים אחזקה, ניטור, טיפול ותחזוקה כמו כל מערכת טכנית ותשתיתית אחרת, היא נחלת מעטים מדי בישראל הצעירה יחסית, בשונה מאוד ממדינות ותיקות באירופה או אמריקה הצפונית. הרי הסיסמא הציונית הידועה היתה " אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה...". האתוס הציוני לא דיבר על "אנו באנו ארצה לבצע אחזקה בה..." אין שר או ראש ממשלה בהיסטריה של המדינה, שלא הצטלם ליד חנוכת כביש, מחלף, גשר, תחנת רכבת חדשה. מעטים אם בכלל הצטלמו בריבוד מחדש של כביש... או בשיפוץ של גשר... כאשר התשתית, המבנים, הגשרים, הינם נחלת הציבור הכללי, המדינה - לא של גוף עיסקי כלכלי. סליחה, לא גוף שבהכרח רואה את עצמו התנהלות עיסקית כלכלית. התנהלות עיסקית כלכלית, מחייבת הסתכלות על מחזור חיי התשתית. היא דורשת אבחון, סקירה, תחזוקה ושימור ההשקעה בתשתית באופן הכלכלי, האמין והבטוח ביותר. והקצאת תקציב הולם בעיתויים הרלוונטים. ולמרבית הפלא והחדווה – דווקא בהתנהלות כזו, כמובן נגיע להחזר ההשקעה הטוב ביותר על התשתית, על הציוד. כך נגיע למיצוי מלוא האורך של חיי התשתית, לרמת השירות הגבוהה ביותר, ולכן גם לשביעות הרצון הגבוהה ביותר, ובסך עלות מחזור החיים, לעלויות הקטנות ביותר. אני מזמין את מנהיגי הציבור, ראשי הגופים הממשלתיים והציבוריים לתת את הדגש הנכון לחשיבות של שימור וטיפוח הנכסים והתשתיות הקיימות, על פי הדוגמא והמודל הנכון אותו אני נוצר עימי משירותי בחיל הים: זכורני כיצד המפקדים הבכירים ביותר והקשוחים ביותר, עומדים עם דמעות בעינים, נרגשים כילדים, בטקסים חגיגיים רבי מוזמנים, ומשיקים בגאווה חזרה לים ספינה או צוללת לאחר שיפוץ, או תחזוקה משמעותית שבוצעו על ידי מספנות חיל הים. כי בגוף טכנולוגי כמו חיל הים או חיל האוויר, המאולץ תמיד בתקציב, מבינים באופן מלא את המשמעות של ניהול וטיפול במחזור החיים של תשתית הנדסית /טכנולוגית. מבינים שאחזקה טובה, היא תחליף לרכש, תחליף לבנייה מחדש. האסון במינסוטה, מזכיר בדרך הכי כואבת, שמי שלא השכיל לשמר את הקיים, לתקנו או לתחזקו, יצטרך להקים חדש, עם ריבית דריבית. במקרה של מינסוטה, הציבור הוא שמשלם את הריבית דריבית. בחללים, פצועים, בנזק כספי, בפגיעה אדירה ברמת השירות, איכות החיים. אם נחזור לישראל, יש מקום להתעודד ולציין כי המודעות עולה במהירות בשנתיים האחרונות בקרב ארגוני התחבורה, התשתיות והרשויות המקומיות. מתבצעים פרויקטים ראשונים, של היערכות ניהולית מחשובית והנדסית, על פי מודלים מהמתקדמים בעולם. קריסת תשתית כדוגמת הגשר במינסוטה, היא קטסטרופה אנושית, בטיחותית, הנדסית וכלכלית, היא מורידה את רמת השירות שנדרשה מאותו קטע תחבורתי, שלשמו הוקם הגשר מלכתחילה באופן דרסטי, לתקופה ארוכה הנדרשת להקמה מחדש של גשר חליפי. אך גם בהנחה של "התנהגות מקובלת" של גשרים (שאינם קורסים), שימוש במתודולוגיות ובכלים המתקדמים לניהול ומחשוב האחזקה של מחזור חיי הנכסים והתשתיות, שימוש במודלים ההנדסיים/כלכליים הנכונים, מביאים לרמת שירות גבוהה יותר, אמינות ובטיחות גבוהים יותר עקב זיהוי מוקדם של התפתחויות כשלים והתדרדרות, ומאפשרים טיפול במועד בעלויות קטנות יותר וללא פגיעה שהיא ברמת האמינות, הבטיחות והשירות. לסיום ברצוני לסיים במשל מאוד רלוונטי למקרה שלנו, שקראתי עוד בהיותי ילד. הולכים להם ארבעה עוורים בדרך, ופיל, עם נוהג הרוכב עליו, מגיע בדרך מולם. העוורים נרגשים עד מאוד, מאחר ומעולם לא ראו פיל, מבקשים מהנוהג שיאפשר להם "לראות" בדרכם, על ידי מישוש את הפיל, על מנת להכיר את היצור המופלא עליו שמעו. האחד מישש את רגלו של הפיל, וצעק "פיל הוא עמוד גדול ועבה...". השני נגע בביטנו של הפיל וקרא "לא -הפיל הינו כמו חומה!" השלישי נגע בזנב הפיל וצחק: " שטויות הפיל הינו כמו חבל" והרביעי שנגע באוזן הפיל צרח" הפיל הינו כמו עלה לוטוס גדול!" הרוכב והפיל המשיכו הלאה לדרכם, אך הארבעה המשיכו לריב בצעקות מהו פיל. תשאלו, רגע ומהו הנמשל בסיפור לשנו? כאשר ארגון הקים תשתית לדוגמא כביש, גשר או מבנה, ונערך לניהול ותחזוקה מיטביים של הנכס לאורך מחזור חייו, בשיטות העבר, של "העוורים", ישב סמנכ"ל הכספים ואמר "תחזוקה? היא מליון ש"ח בסעיף התקציבי וגם זה יותר מדי, ניתן לקצץ ב50%"... ישב המהנדס ואמר: " תחזוקה? זה לבדוק אם יש סדקים ולתקן כל מה שצריך". ישב איש הלוגיסטיקה ואמר: " תחזוקה זה להחזיק חלקי חילוף. ורמות מלאי". ישב איש האחזקה, ואמר: "תחזוקה זה לפתוח פקודת עבודה לבצע את העבודה ולדווח ביצוע, ואחר כך לסגור אותה". ישב המשתמש/ מקבל השירות ואמר: "תחזוקה בשבילי זה שאני לא יכול לשתמש בציוד או בתשתית כי הוא מושבת לאחזקה". וישבו וישבו, והתנהל כל אחד עם עולמו, וזוית מבטו הצודקת, בלי יכולת ובלי כלים להבין את הקשרים וההשלכות ההדדיות, את הנגזרות שבין זויות הראייה, בלי לראות את התמונה הכוללת. כיום כשנכנסות לפעולה המערכות המתאימות תוך ישום ראוי במתודולוגיות של BEST PRACTICE, ניתן להסתכל ולהבין את התמונה המשולבת והכוללת של ה"פיל": ראייה הנדסית, תחזוקתית, כלכלית, בטיחותית ושירותית משולבת, המאפשרת לשאוף ולהתקדם משמעותית לקראת השגת יעדי הארגון באופן מיטבי, תוך מיצוי כלכלי, הנדסי/טכני ושירותי של ההשקעה בנכסים והתשתיות ומיצוי אורך חיי התשתית.